תולדות חייו של פאול קאלה

פאול ארנסט קאלה היה אחת הדמויות המרכזייות במדעי המזרח במאה ה-XX. הוא נולד בהוהנשטיין (פרוסיה המזרחית) בשנת 1875 ולמד שפות שמיות ותאולוגיה במארבורג ובהאלה.

בשנת 1903 הוא עבר לקהיר ושם נשאר עד 1908 ככומר וכמנהל של ה-Deutsche Evangelische Oberschule. אחרי חזרתו לגרמניה קאלה לימד באוניברסיתת האלה ובשנת 1914 מונה לפרופסור באוניברסיטת גיסן. בשנת 1917 הוא התחתן עם מארי גיזביוס (Marie Gisevius). בשנת 1923 קאלה עבר לבון, שם נקרא להקים את החוג לשפות המזרח והיה מזכיר של (DMG (Deutsche Morgenländische Gesellschaft.

מעמדו של קאלה התערער בשל הסיוע שהעניק יחד עם אשתו ובנו ליהודים שנפגעו בליל הבדולח (נובמבר 1938). הוא אולץ לפרוש ממשרדו ומכל תפקידיו המדעיים והציבוריים. בשנת 1939 נאלץ לברוח מגרמניה יחד עם בני משפחתו, והתיישב באנגליה: שם עבד על הקטלוג של כתבי יד ערביים שבספרית צ'סטר ביאתי (Chester Beatty Library) ובשנת 1941 הוזמן להרצות בבריטיש אקדמי (British Academy). לאחר תום המלחמה קאלה קיבל בחזרה את ספרייתו ושב ללמד בבון כ-Emeritus. הוא נפטר בדוסלדורפ בשנת 1964.

מחקר

הארכיון משקף את תחומי העניין המורכבים של קאלה כלפי השפות והתרבויות המזרחיות.

קאלה הקדיש את רוב חייו לחקר המקרא. יחד עם רודולף קיטל (Rudolf Kittel) הוא שימש כאחד מעורכיו הראשונים של ה"ביבליה הבראיקה". הוא חקר את תולדות נוסח המקרא ואת התפתחות הניקוד: מחקריו הגדולים בתום נתפרסמו כשני ספרים: "בעלי המסורה של המזרח" (Masoreten des Ostens) ו"בעלי המסורה של המערב" (Masoreten des Westens). אחד הפרסומים החשובים ביותר הוא "גניזת קהיר". כמו כן, קאלה כתב על תרגומי המקרא העתיקים.

חקר גם סגנונים ספרותיים ומקורות ספרותיים, היסטוריים וגאוגרפיים בערבית טורקיצ ופרסית.

קאלה עסק גם בחקר השפה והתרבות הערבית, במיוחד בארץ ישראל ובמצרים בימי הביניים. עם האנס שמידט פרסם קובץ של סיפורי-עם של כפריים ערבים, בעיקר מאזור ביר זית (Volkserzählungen aus Palästina, I-II, 1918-1930).

לבסוף, כדי להזכיר את הקטלוג של כתבי יד הנמצעים היום בספרית צ'סטר ביאתי שבדובלין.